עמוד הבית

צפיפות עצם

חשיבות ההגנה על העצם בקרב נשים המטופלות במעכבי הארומטאז

אסטרוגן הינו הורמון חשוב. תפקידו לווסת את ההתפתחות ותפקוד מערכת איברי המין, לכן הינו חשוב בתקופת הפוריות של האישה לצורך הרבייה. כמו כן, אסטרוגן חיוני להתפתחות מערכת השלד.

אסטרוגן משמש לא רק לגדילה וההתפתחות של מבנה השלד שלנו, אלא גם ליצירה ושמירה על כמות מתאימה של רקמת עצם, אותה נגדיר בהמשך כ"מסת עצם" אשר נמדדת בבדיקת צפיפות העצם ומצוינת גם עם הקיצור BMD (באנגלית: Bone Mass Density).

 

מחסור באסטרוגן בגיל המעבר

מחסור באסטרוגן, המופיע באופן פיזיולוגי (טבעי) בגיל המעבר, גורם לאובדן הדרגתי של מסת העצם ולשינויים במבנה רקמת העצם. עוצמת הירידה בצפיפות העצם משתנה בין נשים שונות. ירידה במסת העצם במהלך השנים גורמת אצל כ-20% עד 30% מהנשים לאחר גיל המעבר למצב בו השלד שברירי, מצב המוכר כאוסטאופורוזיס. ההבדלים בסיכון לאיבוד מסת העצם ול "בריחת סידן" יהיו תלויים ב"חשבון הבנק" של מסת העצם ההתחלתית, בקצב הירידה ברמת האסטרוגן, ברמות ויטמין D, בכמות הסידן בדיאטה ובפעילות הגופנית.

 אם הירידה ברמת האסטרוגן בדם תהיה מהירה, ניתן לצפות לשינויים מהירים במסת העצם שיכולים להיות מלווים בעליה משמעותית בסיכון לשברים. 

 

מעכבי ארומטאז: 15% מהנשים עשויות לחוות שבר

בגיל המעבר, כאשר כמות האסטרוגן המיוצרת על ידי השחלות יורדת, עדיין מצליח הגוף לייצר כמות מסוימת של אסטרוגן ברקמות אחרות. למשל, אנזים בשם "ארומטאז" הופך את הטסטוסטרון לאסטרוגן.

במקרה של סרטן השד, באחוז גבוה של המקרים רקמה סרטנית מכילה קולטנים לאסטרוגן. מצב זה מכונה "סרטן שד הרגיש לאסטרוגן" (או בשפה המקצועית ER+). פירוש הדבר שבנוכחות של אסטרוגן הגידול יכול לשגשג ולהתקדם. לכן, אחת מהשיטות הנפוצות למניעת חזרת המחלה היא הורדת רמות האסטרוגן למינימום, המושגת באמצעות החסימה של האנזים ארומטאז. תרופות שניתנות לשם כך נקראת "מעכבי האנזים ארומטאז". בישראל רשומות 3 מולקולות מקבוצה זו: לטרוזול, אנאסטרוזול  ואקסמסטן.

טיפול במעכבי האנזים ארומטאז הוכח כיעיל במניעת ההישנות של סרטן השד. עם זאת, טיפול זה חושף את העצמות לסיכון לשברים בשל ירידה מהירה בצפיפות העצם. הירידה בצפיפות העצם במהלך הטיפול במעכבי הארומטאז מתרחשת בקצב שעולה משמעותית על קצב הירידה בצפיפות העצם בנשים בריאות אחרי גיל המעבר. נתונים ממחקרים מצביעים על כך שללא טיפול למניעת השבר, יותר מ- 15% מנשים הנוטלות מעכבי האנזים ארומטאז יכולות לחוות שבר.

 

 

כיצד ניתן למנוע את הסיכון לשבר?

באישה המטופלת במעכבי הארומטאז, רמות אסטרוגן יורדות לערכים מינימליים תוך פרק זמן קצר. על כן, האפקט המגן נגד סרטן השד הינו מהיר, אך גם הירידה בצפיפות העצם עשויה להתרחש במהירות. כבר בשנה הראשונה לטיפול במעכבי הארומטאז, קיים סיכון לשברים הנובע מירידה משמעותית בצפיפות העצם. שברים בעמוד השדרה הם בין השברים השכיחים. מדובר בדחיסה או קריסה מתונה של החוליות, בדרך כלל באזור המותן. גם אם מבחינה רפואית מדובר בשברים לכל דבר, לעתים קרובות הם יכולים להופיע ללא תסמינים מיוחדים ולעתים מלווים בכאב מתון אשר בדרך כלל לא מתייחסים אליו. הסיכון לשברים ולאבדן מסת העצם עולה עם משך הטיפול במעכבי האנזים ארומטאז. טיפול זה אורך בממוצע 5 שנים, אך יכול להימשך גם עד 10 שנים במצבים של סיכון מוגבר להישנות המחלה.

גם עצמות נוספות בשלד הופכות לשבריריות יותר כתוצאה משימוש במעכבי האנזים ארומטאז. כך יכולים להופיע שברים אופיינים נוספים כגון שבר בפרק כף היד, עצם הירך, אגן היּרכיִם. ראוי לציין כי שברים אלו יכולים להופיע בעקבות פגיעות ללא חבלה משמעותית או כתוצאה מנפילה מגובה העמידה.

המצב ההתחלתי של העצם, טרם התחלת הטיפול במעכבי ארומטאז, הינו חשוב, כמובן. אם כבר חווית שבר מתוך אלה שצוינו או שכבר ידוע לך על ירידה במסת העצם לפני תחילת הטיפול במעכבי האנזים ארומטאז, הסיכון לשבר גדל עוד יותר.

חשוב לדעת כי במהלך הטיפול עם מעכבי הארומטאז, שברים יכולים להתרחש גם כאשר התוצאה של בדיקת צפיפות העצם כמעט תקינה או מצביעה על ירידה קטנה בלבד במסת העצם. מצב זה שונה מאוסטאופורוזיס רגילה שמופיעה אחרי גיל המעבר. הסיבה לכך יכולה להיות קשורה הן לתרופות המטפלות במחלת הסרטן והן לגורמים נוספים הקשורים למחלת הסרטן עצמה.  

שברים אלו יכולים להתרחש ללא טראומה ממשית וחלקם אינם גורמים לכאב משמעותי. 

 

כיצד אנחנו יכולים להעריך את המצב?

כאמור, בדיקת צפיפות העצם עשויה להניב תוצאה תקינה לכאורה. ואם זה כך, כיצד נוכל להעריך מה המצב?

כדאי ומומלץ לעבור הערכה פרטנית על ידי הרופא (לרוב מומחה לאנדוקרינולוגיה), שיכול להעריך את מכלול הנתונים – תוצאות של בדיקת צפיפות העצם וגורמים אחרים, ולהחליט האם יש צורך להתחיל בטיפול שמטרתו למנוע שברים.

זכרי, כבר בסמוך לתחילת הטיפול במעכבי הארומטאז את חשופה לסיכון לשבר, על כן מומלץ לעבור הערכה ללא דיחוי. מניעה היא הטיפול הטוב ביותר!

 

מה ניתן לעשות כדי להפחית את הסיכון לשברים?

כאמור, לצד יעילותם של מעכבי האנזים ארומטאז במניעת ההישנות של סרטן השד, קיימת השפעה שלילית על השלד שידועה היום היטב. קיימים כלים שיכולים לצמצם משמעותית את הסיכון לשברים – וחשוב לנצלם. 

מומלץ לבצע הערכה מוקדמת, במידת האפשר עוד לפני תחילת הטיפול במעכבי הארומטאז. אם הערכה תצביע על הצורך בתחילת הטיפול המניעתי, בחלק ניכר מהמקרים טיפול זה יתחיל יחד עם תחילת הנטילה של מעכבי הארומטאז. ראשית, יהיה צורך להבטיח צריכה נאותה של סידן ורמה מספקת של ויטמין D אשר אינם מספיקים לבדם כטיפול לאבדן מסת העצם, אך חיוניים להשגת השפעה מיטבית של התרופות המשמשות למניעת השבר. 

תרופות אשר מעכבות את תהליך פירוק העצם (תרופות נוגדות ספיגת העצם) משמשות כיום למניעת השברים במקביל למעכבי הארומטאז. אפשרויות הטיפול הן:

  • ביספוספונטים, הניתנים ככדורים לנטילה אחת לשבוע/לחודש או בצורת עירוי לוריד פעם או פעמיים בשנה. תרופות אלה גורמות לפגיעה בתאים שאחראיים על פירוק העצם (אוסטאוקלסטים)
  • נוגדן שניתן פעמיים בשנה בזריקה תת עורית ומונע הבשלה של תאים שהיו עתידים להפוך לתאים שמפרקים את העצם (אוסטאוקלסטים)

למידע נוסף יש להתייעץ עם האונקולוג או עם האנדוקרינולוג.

 

מהו משך הטיפול למניעת השברים?

במהלך הטיפול במעכבי הארומטאז, חשוב לעקוב אחרי הסטטוס של בריאות העצם (בין אם קיבלת טיפול למניעת השבר ובין אם הומלץ על מעקב בלבד). ברוב המקרים, מומלץ לבצע הערכה של צפיפות העצם לפחות אחת לשנתיים. לרוב, טיפול המונע את אבדן מסת העצם ימשך לפחות למשך אותו פרק זמן כמו הטיפול עם מעכבי הארומטאז. לאחר הפסקת הטיפול במעכבי הארומטאז, הרופא יצטרך שוב לבצע הערכה שבמהלכה יוחלט על הצורך בהפסקת הטיפול למניעת השברים או לחלופין צורך להמשיך בטיפול עד לפגישת המעקב הבאה.