עמוד הבית

טיפול באוסטאופורוזיס

כיצד מטפלים באוסטאופורוזיס?

אוסטאופורוזיס, מחלת דלדול העצם שנקראת גם בריחת סידן, היא מחלה נטולת סימפטומים או כאבים שמתפתחת בהדרגה לאורך שנים, מבלי שחשים בה. על כן, זכתה לכינוי "מחלה שקטה". למעשה, הסימפטום העיקרי של המחלה הוא הופעת שברים, שמתרחשים כאשר הידלדלות העצמות כה משמעותית, עד שהן אינן עומדות עוד בעומס. בשלבים מתקדמים של המחלה גם מכה קלה, עיטוש, תנועה לא זהירה או אפילו הרמת משא במשקל נמוך עלולים לגרום לשבר.

השברים עלולים להתהוות באתרים שונים בשלד. שברים אוסטאופורוטיים נפוצים הם שברי חוליות עמוד השדרה, שורש כף היד וצוואר הירך. שברים בחוליות עמוד השדרה יכולים להתבטא בעקמת, באובדן גובה, בקושי והגבלה בתנועה ובכאבים מתמשכים. ההשלכות של שבר בצוואר הירך הן הקשות ביותר שכן שברים אלה לרוב מחייבים ניתוח, אשפוז ושיקום ממושכים.

אילו סימנים צריכים לעורר חשד?

על אף שמדובר לרוב במחלה ללא סימפטומים, קיימים כמה סימנים מוקדמים שכדאי לשים אליהם לב ולגשת להערכת רופא במידה וקיימים. במידה ותאובחנו עם אוסטאופורוזיס, הטיפול התרופתי צפוי לעכב את הידלדלות העצמות ולהפחית את הסיכון לשברים. ככל שמאבחנים את המחלה מוקדם יותר, כך ניתן להפחית את נזקיה בצורה משמעותית יותר.

 

אלה הסימנים שעלולים להעיד על אוסטאופורוזיס:

  • כאבי גב חדים, פתאומיים וחריפים, שיכולים להעיד על שבר או שברים בחוליות.
  • אובדן של גובה: שבר בחוליה אחת או יותר יכול לגרום להנמכה.
  • קימור של הגב (קיפוזיס).
  • קושי לעמוד או לשבת זקוף.

 

מהן התרופות לטיפול באוסטיאופורוזיס?

אוסטאופורוזיס היא מחלה כרונית, אולם כיום יש מגוון תרופות יעילות למניעת התקדמותה של המחלה, למניעת אובדן עצם והפחתה בסיכון לשברים אוסטאופורוטיים.

התרופות לאוסטאופורוזיס נחלקות לשתי קבוצות עיקריות: תרופות מעכבות פירוק עצם וטיפול שמעודד את בניית העצם.

 

תרופות לאוסטאופורוזיס שמעכבות פירוק עצם:

נוגדן ל-RANKL: הנוגדן נקשר לחלבון שנקרא RANKL. באמצעות קשירה זו הנוגדן מונע הפעלת התהליך של התבגרות התאים שאחראיים על פירוק העצם (תאים אלה מכונים אוסטאוקלסטים). כתוצאה מכך, תהליך פירוק העצם מעוכב ומושגת הפחתה בסיכון לשברים.

ביספוספונטים: תרופות ממשפחת ביספוספונטים גורמות לשינויים בתוך התאים שמפרקים את העצם (אוסטאוקלסטים), כתוצאה מכך תאים אלה הופכים ללא פעילים.  באמצעות כך ביספוספונטים מביאים לירידה באובדן עצם ומפחיתים את הסיכון לשברים.

SERM) Selective Estrogen Receptor Modulator): תרופה זו נקשרת לקולטנים של ההורמון אסטרוגן ומחקה את פעולתו ברקמת העצם, ובכך מפחיתה את אבדן העצם וסיכון לשברים.

תרופה לאוסטאופורוזיס אשר מעודדות את בניית העצם:

אנלוג להורמון Parathyroid Hormone) PTH): התרופה מיוצרת בטכנולוגיה של הנדסה גנטית ופועלת כמו הורמון המופרש על ידי בלוטות יותרת התריס. הורמון זה מווסת את משק הסידן בגוף. התרופה מעודדת את בניית העצם ובכך מפחיתה סיכון לשברים.

בחירת הטיפול האפשרי הינה להחלטת הרופא. למידע נוסף, מומלץ לפנות לרופא המטפל.

 

תזונה: מעבר לטיפול התרופתי, חשוב גם להקפיד על תזונה נכונה, לבצע פעילות גופנית ולהימנע מהרגלים מזיקים כגון עישון או צריכת אלכהל מופרזת.

צריכה נאותה של סידן חיונית בכל גיל ועשויה להפחית את הסיכון לאוסטיאופורוזיס. קיימות המלצות לצריכת סידן יומית אשר תלויות בגיל.

חלב, יוגורט וגבינה, ומוצרי חלב נוספים, מהווים את המקור הזמין ביותר של סידן בתזונה המערבית. סידן שמקורו ממוצרי חלב נספג בצורה יעילה יותר מסידן שמקורו בפירות ובירקות. כמו כן, מוצרי חלב עשירים יותר בסידן, ביחס לירקות ולפירות ומהווים גם מקור טוב לחלבון. בכוס חלב (כ- 240 מל') יש כ-240 מ"ג סידן, בגביע יוגורט ביו 3% שומן כ-170 מ"ג סידן.

הירקות שעשירים בסידן הם ירקות ירוקים כמו תרד, כרוב, עלי לפת, עלי סלק, במיה, ברוקולי, ארטישוק, בצל ירוק, סלרי, כרוב ניצנים, חסה, אספרגוס, קולרבי, אבל גם עגבניות, דלעת ומיץ גזר.

במידה ולא מצליחים להגיע לצריכת סידן מומלצת, קיים צורך בהשלמה באמצעות תוספי סידן. במקרים אלה כדאי להיוועץ בדיאטנית.

שמירה על רמות נאותות של ויטמין D חשובה אף היא – ויטמין D חיוני לייעול של ספיגת הסידן.

 

פעילות גופנית: מחקרים מוכיחים כי פעילות גופנית מגיל צעיר ולאורך כל החיים מעודדת את תהליך בנייתה של העצם ומורידה את קצב איבוד העצם.

נראה כי בניית העצם תלויה בעומס המוטל עליה (בתנאי שמדובר בעומס בגבולות פזיולוגיים) התוצאה הצפויה היא שאם נפעיל עומס על העצמות באמצעות פעילות גופנית מתאימה, הן יתחזקו בהתאם.

בגיל מבוגר מומלץ לחזק את העצמות במסגרת חוגים של "התעמלות בונה עצם". זו פעילות גופנית שנועדה לשמר את מסת העצם הקיימת ולחזק אותה, על מנת לעכב את הירידה בצפיפות העצם.

 

שינוי באורח החיים: נוסף על אכילת מזון עשיר בסידן, על השימוש בתוספי תזונה ועל ביצוע פעילות גופנית סדירה, מומלץ להימנע מצריכת אלכוהול מופרזת ומעישון.